החלטה בתיק בש"א 564/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (דמ 2362/05).  פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 29.11.05, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 14.12.05. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 12.07.06.

2.       בהליך שהתנהל בדיון מהיר נדחתה תביעת המבקש נגד משיבה 1 לתשלום שכר עבודה, ונתקבלה תביעתו נגד משיבה 2. בית הדין קבע כי:

2.1.   אין מקום להרים את מסך ההתאגדות בין משיבה 1 לבין משיבה 2, כאשר לא הוכח ניצול לרעה של מסך ההתאגדות למטרות תרמית או עקיפת חוקי המגן.

2.2.   משיבה 1 לא הפרה את חובת הגילוי באשר למצבה הכלכלי של משיבה 2. מצבה הכלכלי של משיבה 2 היה גלוי, והמבקש היה עד לקריסת העסק.

2.3.   המבקש לא הרים את הנטל לשכנע כי משיבה 1 פעלה במרמה, תוך הסתרת עובדות מהותיות, או לחלופין ידעה בוודאות בתקופת עבודתו של המבקש כי לא ניתן יהיה לשלם את שכרו.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   המבקש ניסה לפעול כנגד משיבה 2 במטרה לממש זכותו על פי פסק הדין,  אולם בחלוף הזמן גילה כי משיבה 2 טרם פורקה, וכי לא יוכל לגבות את שכר עבודתו ממנה, וכן כי הליך של פירוק חברה כרוך בעלויות גבוהות.

3.2.   המבקש במצב כלכלי קשה, ולא עלה בידו לעמוד בנטל תשלום שכ"ט עו"ד לצורך הליך הערעור על פסק הדין.

3.3.   סיכויי הערעור גבוהים.

3.4.   מספר חודשים טרם הגשת בקשת רשות הערעור נשלחה בדואר לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור, אולם התברר כי בקשת רשות ערעור זו לא הגיע בדואר לבית הדין.

4.      עד ליום זה טרם התקבלה תגובת המשיבות, וזאת חרף החלטת בית הדין בעניין מיום 12.07.06.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה החלטתי כי במקרה הנדון דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

7.      כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק.  על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה. טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

במקרה הנדון, המבקש לא הצביע על אירועים בלתי צפויים או טעות שמנעה ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.

8.      אציין, כי בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 16.11.05 בסעיף 13 נאמר במפורש כלהלן:

 "הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור על פס"ד זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. את הבקשה יש להגיש בתוך 15 יום מקבלת פסק-הדין".